צבי פרל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

פסק דין

1.ביום 17.11.09 הגיש התובע את תביעתו זו במסגרתה, מבקש הוא כי בית הדין יצהיר על בטלותו של הסכם פשרה שנחתם בינו לבין הנתבע ביום 31.10.03 ואשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 10.11.03 בתביעתו בבית דין זה בתיק עב' 4527/02 (להלן: "הסכם הפשרה"). בהמשך לבקשה זו, ביקש התובע כי בית הדין ייתן צו להחזרתו לעבודה בנתבע וכן לפיצוי בשיעור של שלושה מיליון שקלים חדשים.

רקע עובדתי

2.התובע היה עובד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק" או "הנתבע") משך שנים רבות.

בשנת 2001, עת עבד במטה החטיבה הבנקאית של הבנק, הגיש למנכ"ל הבנק תלונה ובה פירט חשדותיו בנוגע לאי סדרים בעבודת הבנק, הקשורים בעבודת שני ראשי החטיבה הבנקאית, הממונים עליו, מר דוד בר לב ומר מנחם (מיקי) פרידמן.

לאחר שנבדקה תלונתו של התובע והבנק לא מצא לה בסיס, הועבר התובע לתפקיד אחר בבנק.

3.לאחר מספר חודשים בהם עבד התובע בתפקיד החדש, הגיש תביעה בבית דין זה כנגד הבנק. בתביעתו בתיק עב' 4527/02 (להלן: "התביעה הראשונה") אשר הוגשה ביום 15.5.02 טען התובע, כי הנתבע התנכל לו בשל התלונה שהגיש נגד הממונים עליו בדבר נזקים כבדים הנגרמים לבנק בגין התנהגותם של אותם ממונים. לפי טענות אלה, הממונים הפרו את נוהלי הנתבע, ביצעו מעשים בלתי חוקיים תוך עירוב כספי הנתבע עם כספי השוק האפור, ניהלו חשבונות ברמת סיכון גבוהה תוך חריגה מהנהלים, העמידו אשראים גבוהים ללקוחות שהוגדרו ברמת סיכון גבוהה, בין השאר על מנת להטיב עם מקורבים ומיודעים שלהם. הוסיף התובע וטען כי טענותיו נדחו על ידי הנתבע תוך שגורמים בנתבע מתנכלים לו תוך שהם פוגעים בשכרו, בתנאי עבודתו, במעמדו ובתפקידו ותוך נידוי חברתי ומקצועי וכדומה.

בכתב התביעה בתביעה הראשונה טען התובע, כי הוא הועבר מתפקידו ונפגעו תנאי עבודתו מתוך שיקולים זרים ותוך הפרת חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל תקין) התשנ"ז – 1997. במסגרת זו טען התובע להתנכלות של גורמים שונים בנתבע בעקבות תלונותיו לאי סדרים ומינהל לא תקין במקום העבודה. באותה תביעה ביקש התובע כי ייקבע שתלונתו הייתה מוצדקת וכן שיינתן צו הצהרתי לפיו, יש לבטל את העברתו מתפקידו, שהבנק יצווה להציבו בתפקיד חדש הולם וכן שהבנק יפצה אותו בסכומים שונים. התובע היה מיוצג בתביעה הראשונה על ידי עורכי הדין גדעון רובין ואלון עזרא.

4.כאמור, ביום 31.10.03 (לאחר שהתיק נוהל משך כשנה וחצי), נחתם הסכם פשרה בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין. על פי הסכם הפשרה פרש התובע לפנסיה מוקדמת, קיבל את כספי התגמולים שנצברו לזכותו במהלך עבודתו בבנק, כספי קרן ההשתלמות, מענקיים כספיים חד פעמיים והטבות נוספות, וכן החל לקבל גמלה חודשית. במסגרת זו התחייב כי אין לו כל תביעות נוספות נגד הבנק.

5.ביום 10.11.03 ניתן פסק דין הדוחה את תביעתו הראשונה של התובע, לאור בקשתם המשותפת של הצדדים כי כך ייעשה.

6.כאמור לעיל, במסגרת תביעתו הנוכחית מבקש התובע להצהיר על בטלותו של הסכם פשרה. בהמשך לבקשה זו, מבקש התובע כי בית הדין ייתן צו להחזרתו לעבודה בנתבע וכן לפיצוי בשיעור של שלושה מיליון שקלים חדשים.

7.ביום 6.6.12 ניתנה החלטת בית דין זה ולפיה הדיון יפוצל באופן שבשלב הראשון תשמע התביעה לביטול הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. כמו כן ניתנו ההנחיות הבאות:

א.לעניין העומד לדיון בשלב זה, יהיו רלוונטיים אך ורק סעיפים 64-105 לתצהיר עדותו הראשית של התובע.

ב.בנוסף תשמע עדותו של עו"ד גדעון רובין אשר הגיש תצהיר בתמיכה לטענותיו של התובע.

ג.בשלב זה לא ישמעו עדויות נוספות.

בקשת רשות ערעור שהגיש התובע על החלטה זו לביה"ד הארצי – נדחתה (בר"ע 37918-06-12).

8.בשלב זה עלינו להכריע איפוא בבקשת התובע לבטל את הסכם הפשרה. לטענתו בשנת 2008, התגלו עובדות חדשות לגבי התנהלותו של אחד מהממונים עליו בנתבע, מר פרידמן, שהיה נשוא תלונותיו של התובע. מדובר בכתב תביעה שהגיש הנתבע נגד אותו ממונה להחזרת סכומים שונים שלטענת הנתבע נגנבו ממנו וכן, בכתב אישום שהוגש נגד אותו ממונה בגין התנהלותו במסגרת עבודתו בנתבע. לעניין זה טוען התובע, כי יש לבטל את הסכם הפשרה עקב שינוי מהותי בנסיבות. בנוסף טוען התובע כי הסכם הפרישה נוגד את תקנת הציבור וכי נפל פגם בכריתתו של הסכם הפרישה הואיל ומדובר בהפרת חובת תום הלב מצד הנתבע, בטעות שהביאה לחתימתו של התובע על ההסכם ולעושק של התובע שהתגלה רק בעקבות העובדות החדשות.

9.הנתבע טוען מנגד כי התובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל על כתפיו ולהראות כי יש לבטל את הסכם הפשרה, שכן לא התקיימו אותן נסיבות בעטיין על פי ההלכה הפסוקה, יבטל בית הדין הסכם פשרה שהביא סוף לסכסוך שהתנהל בין הצדדים ואף קיבל תוקף של פסק דין.

המסגרת הנורמטיבית

10.תכונה מרכזית של הסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין היא תכונת הסופיות שלהם.